החלטה בתיק בפ"מ 7170-01-13

1.       לפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 1896664 (להלן: "הרכב") אשר הוטל על ידי קצין משטרה בתאריך 20.01.13 למשך 30 ימים. הרכב אוחסן במגרש האחסנה בתאריך 21.01.13.

2.       לפי כתב האישום, בתאריך 19.01.13 בשעה 02:20 נהג ג'ריס עודה (להלן: "הנהג") ברכב כשהוא שיכור. בבדיקת "ינשוף" נמצא ריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

3.       המבקש הנו הבעלים של הרכב נשוא הבקשה והנהג הנו אחיו.

4.       ב"כ המבקש הסכים לקיום ראיות לכאורה ועתר לקיצור תקופת איסור השימוש. לטענתו, המבקש עשה כל שביכולתו למניעת ביצוע עבירה ברכבו, כיון שמסר לנהג את הרכב לשם הגעה לבית חברו לאחר שהזהירו לבל יבצע עבירות חמורות,לרבות עבירה של נהיגה בשכרות. הסנגור הוסיף כי נוכח עברו הדל של הנהג לא יכול היה המבקש לצפות ביצוע העבירה וכי הרכב נחוץ למבקש לצורך פרנסתו.

5.       ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה, למסוכנות הנובעת מעבירת הנהיגה בשכרות ולאי עמידת המבקש בתנאי סעיף 57ב לפקודת התעבורה. התובעת הפנתה לרע"פ 1286/11 יעקב אמברם נגד מדינת ישראל וטענה כי על בעל הרכב לוודא שיימצא נהג תורן שלא שתה אלכוהול ואין די באזהרה כללית ביחס לעבירת השכרות. ב"כ המשיבה הוסיפה כי האח לא התייצב לעדות ואף לא הגיש תצהיר.

6.       ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לנהג.

7.       עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה, אשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות.

8.       על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

9.       לפי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת ותוך התחשבות בזיקה בין הבעלים לנהג. במסגרת שיקולי הצדק על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של המבקש והמידה בה פוגע בו איסור השימוש, ולאזן בין הללו לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך.

10.   במקרה דנן, אין חולק כי המבקש ידע ונתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו.  

11.   בתצהירו ובעדותו בפניי, טען המבקש כי הנהג ביקש את הרכב לצורך נסיעה לחבר, וזאת בשעה 18:00, המבקש הזהיר את הנהג לבל יבצע עבירות חמורות בכלל ועבירה של נהיגה בשכרות בפרט, כיוון שידע שביצוע עבירה זו עלול לגרום להשבתת הרכב והמבקש זקוק לרכב לעבודתו.

12.   בטיעוניה בבית המשפט, טענה התובעת כי המבקש הצהיר שהזהיר את "האח הצעיר שיצא ביום שבת בשעות הערב מהבית לבילוי עם חברים, והוא נתפס...ביציאה מהמועדונים".

ואולם, המבקש לא הצהיר הצהרה כנטען. המבקש הצהיר כי אחיו ביקש את הרכב בשעת ערב מוקדמת 18:00 לשם נסיעה לחבר ולא לשם יציאה לבילוי בשעות הלילה במועדונים.

התובעת הפנתה לרע"פ 1286/11 יעקב אמברם נגד מדינת ישראל, ואולם שם מדובר היה באב שנתן את רכבו לבנו כאשר ידע שבנו יוצא עם חברים למקום שבו מוגש אלכוהול.

כאמור, המקרה דנן שונה לחלוטין, שכן המבקש בירר איזה שימוש מתעתד אחיו לעשות ברכב והנהג הסביר שבדעתו לנסוע לחבר. הנהג לא אמר למבקש כי בכוונתו לצאת לבילוי ולשתות אלכוהול והמבקש לא ידע ולא יכול היה לצפות שהנהג יעשה כן בניגוד להוראותיו.

לא זו אף זו, ברע"פ 1286/11 הנ"ל, הזהיר הבעלים את הנהג אזהרה כללית לבל יבצע עבירות כלשהן, בשונה מן המבקש בתיק שלפניי, אשר הזהיר את הנהג ספציפית מפני נהיגה בשכרות. 

13.   הנהג נושא רישיון נהיגה משנת 2009 ולחובתו הרשעה אחת בלבד משנת 2008, על חגורה, אותה ביצע כנוסע. עברו הנקי כנהג, הקשה על המבקש לצפות את התנהגותו במקרה דנן.

14.   הנהג נפסל מלנהוג, ע"י קצין משטרה, למשך 30 ימים.

15.   ב"כ המשיבה טענה כי הנהג לא מסר תצהיר ולא העיד, אולם כעולה מרע"פ 1286/11 הנ"ל פסקה 20 לפסק הדין, אין חובה להביא את הנהג לעדות, בעיקר שעה שבתצהיר המבקש קיימים כל הנתונים הצריכים לעניין.